כשבשני הצדדים יש נטייה להיפגש עם מרחב ביניהם משתלבים היטב.

בין אם זו המילה «יש חיבה» ובין אם זו ארוחה שנשמרה מראש, שני הצדדים מעבירים את מה שבלב באותו ערוץ. כמעט שאין צורך להתאמץ כדי לנחש למה הצד השני התכוון.

כשבשני הצדדים יש נטייה להעביר את מה שבלב באופן ישיר משתלבים היטב.

מהמילים «ניפגש» ועד להזמנת נסיעה, או מצפייה בעונה שלמה ועד לצעד הבא, השעונים של שני הצדדים נעים באותו קצב. אין מצב שבו צד אחד מחכה עד שנגמר הכוח.

כשבשני הצדדים יש נטייה לעשות את הצעד הבא לאט משתלבים היטב.

בין אם פותרים את העניין במקום ובין אם נותנים ללילה לעבור ואז פותרים, שני הצדדים חוזרים באותו זמן. אין צורך לחכות זה לזה עד שיגיע הזמן לשבת שוב אחרי ריב.

כשבשני הצדדים יש נטייה לפתור את מה שהתנגשו בו במקום משתלבים היטב.

בין אם מדובר בתוכנית לעונה הבאה ובין אם בתמונה של עוד כמה שנים, גם הקצב וגם «כמה מהחיים האישיים משלבים» מתאימים. כשעולה שיחה על העתיד, השיחה מתארכת בהתלהבות.

גם הדרך למלא את הקרבה וגם הזמן לפתור דברים שמפריעים זהים, ולכן יום רגיל משתלב מעצמו. הדמיון של חיים משותפים עולה באופן טבעי.