יש ערבים שבהם הרצון לספר את כל מה שעבר ביום נפגש עם הרצון להיטען לבד. כששומרים את הסיפורים הארוכים לסוף השבוע, ערבי אמצע השבוע נעשים קלים יותר.

כשבשני הצדדים יש נטייה להניח לדברים להירגע רגע ואז לפתור אותם נוח לשני הצדדים, אבל כשקרבה ומרחב מעורבבים במרחק שביניהם דורש קצת יותר השקעה בסיטואציה הזו.

יש בקרים שבהם הלב עובר בין שני הצדדים, אבל האותות אינם מסתנכרנים. אותה כוונה מגיעה ביום אחד במילים, וביום אחר בדאגה מעשית.

כשבשני הצדדים יש נטייה לעשות את הצעד הבא לאט משתלבים היטב.

דרך קשירת הקצוות דומה, ולכן ריבים לא נמשכים זמן רב. גם אם לפעמים התזמון אינו מסתנכרן, משפט אחד כמו «נדבר מחר בבוקר» מסדר את הדברים.

גם אם משבצת אחת בתמונת העתיד נכתבת אחרת, היעד זהה. כשנותנים להחלטה גדולה תאריך רחב, התמונה מתכנסת לאחת.

גם אם המרחק או זמן קשירת הקצוות שונים קצת, שני הצדדים לומדים במהירות את הקצב של הצד השני. אחרי כמה חודשים נוצר רצף שונה לכל יום בשבוע.