שיחת טלפון בדרך הביתה או הודעה קצרה לפני השינה — גם כשמחליפים ביניהם רק את הכמות שמתאימה לשני הצדדים, לא נשארת תחושת חוסר. כמעט שאין צורך לנחש מהי כמות ההתעניינות שמתאימה.

כשבשני הצדדים יש נטייה לשמור על קרבה משתלבים היטב.

יש מעט בקרים שבהם האותות של הלב אינם מסתנכרנים. גם אם זה קורה לפעמים, משפט אחד כמו «זה ביטוי של הכוונה?» מבהיר במהירות.

כשמילים ודאגה מעשית מעורבבות בדרך שבה הלב מקבל ביטוי דורש קצת השקעה, אבל גם בסיטואציה הזו יש התאמה לא קטנה.

כשבשני הצדדים יש נטייה לעשות את הצעד הבא לאט משתלבים היטב.

בין אם פותרים את העניין במקום ובין אם נותנים ללילה לעבור ואז פותרים, שני הצדדים חוזרים באותו זמן. אין צורך לחכות זה לזה עד שיגיע הזמן לשבת שוב אחרי ריב.

כשבשני הצדדים יש נטייה להניח לדברים להירגע רגע ואז לפתור אותם משתלבים היטב.

בין אם מדובר בתוכנית לעונה הבאה ובין אם בתמונה של עוד כמה שנים, גם הקצב וגם «כמה מהחיים האישיים משלבים» מתאימים. כשעולה שיחה על העתיד, השיחה מתארכת בהתלהבות.

גם הדרך למלא את הקרבה וגם הזמן לפתור דברים שמפריעים זהים, ולכן יום רגיל משתלב מעצמו. הדמיון של חיים משותפים עולה באופן טבעי.